"מימינכם - תחנת הדלק" הצביע המדריך בגאווה על תחנה הנראית כאילו "נתקעה" בשנות החמישים. "מולכם" הוסיף לאחר מספר דקות, "הרמזור היחידי שלנו". ברוכים הבאים לאיי סיישל, מקום בו תחנת דלק ורמזור הם תופעת טבע. עבורנו, התיירים, מייצגים האיים את הטבע במלוא הדרו ועוצמתו, חזרה לימים אחרים, שבהם הגאות והשפל היו הגורמים המרכזיים, לפיהם כיוונו אנשים את חייהם.
סיישל היא קבוצה של כ-115 איים, הממוקמים מזרחית לאוקיינוס ההודי ואוכלוסייתה מונה 81,000 איש. 33 מהם מאוכלסים, כאשר רוב האוכלוסיה יושבת ב-3 איים: מאהה, בו מתגוררים 90% מתושבי האיים, מהם 30,000 בויקטוריה, עיר הבירה הקטנה בעולם; האי פראלין; והאי לה-דיג.
איים קטנים, עיר מיניאטורית, אבל הטבע בסיישל הוא ענק, מרהיב ביופיו ומדהים בעוצמתו. הים מבהיק בגוני טורקיז שונים ומתחלפים, חופי הזהב העצומים משובצים סלעי בזלת ענקיים ודקלי קוקוס הנעים ברוח ומטילים צל מעל, שוניות אלמוגים ססגוניות, דגים בשלל צבעים, מאות סוגי ציפורים, צמחים נדירים, צבי ענק... כל פינה טומנת בחובה הפתעה.
וספינה של פיראטים
עד המאה ה-17 לא היו איי סיישל מיושבים כלל. בשנת 1609 הגיעה לאיים אוניה של "החברה הבריטית להודו המזרחית". בעקבותיה הגיעו ספינות פיראטים, אשר העבירו את תחום פעילותם מהים הקאריבי אל האוקיינוס ההודי והפכו את האיים לבסיסם. בשנת 1770 הגיעה לסיישל קבוצה ראשונה של עבדים ושל מתיישבים צרפתים והחלה לגדל תבלינים, קני סוכר, קפה, בטטות ותירס. כשהפכו האיים לפורחים ומפתים, החלו הבריטים להתעניין בהם, עד שהשתלטו עליהם בשנת 1814. תקופת שלטונם התאפיינה בגידול במספר העבדים והאסירים הפוליטיים. עם זאת, השפה השלטת נשארה צרפתית וגם התרבות.
ובכל זאת הותיר השלטון הבריטי את חותמו. עיר הבירה נקראת ויקטוריה, על שם המלכה ויקטוריה, הנהיגה מתבצעת בצד שמאל של הכביש, בדומה לאנגליה, ובמרכז העיר ניצב ה"סמול בן", העתק מושלם של השעון המפורסם בעולם - "הביג בן" הלונדוני. מעבר לכביש ניצב פסל של המלכה ויקטוריה, שנבנה ב-1900 כדי לחגוג את יובל היהלום של המלכה. ויקטוריה היא מרבד ססגוני של כל התרבויות שהותירו את חותמן באיים. אדריכלות בסגנון קולוניאלי בריטי, בתי קפה בסגנון צרפתי, ניחוחות וטעמים של הודו וסין ומוסיקה קריאולית מקפיצה וסוחפת.
באיי סיישל שוכנים שני אתרים שהוכרזו על ידי אונסק"ו כאתרי מורשת עולמית - שמורת הטבע ואל דה מאי (עמק מאי) ואלדאברה - אזור האלמוגים המורם הגדול בעולם. כ-4,000 עצים של ה"קוקו דה מר" - קוקוס הים, גדלים בואל דה מאי הנמצאת בפראלין, האי השני בגודלו, השוכן כ-35 ק"מ מצפון מזרח למאהה. קוקוס הים הוא אחד מסמליה המובהקים של סיישל. הזכרי נראה כאיבר מין זכרי והנקבי נראה באופן מביך כהעתק מדויק של איבר מין נקבי. המקומיים מאמינים כי בלילות של ירח מלא ניתן להבחין בפרי הזכרי ובפרי הנקבי של עץ הקוקוס הסיישלי, כשהם משוטטים על החוף שלובי ידיים. מי שיזכה לראותם לא יעזוב את האי לעולם, מאמינים המקומיים. בכלל, למרות שרוב התושבים הם נוצרים-קתולים, האמונה בעל-טבעי ובכשפים חזקה מאוד בסיישל. לטענתם, הבתים הקולוניאליים העצומים שנותרו מתקופת השלטון הבריטי והצרפתי באיים, רדופי שדים ורוחות, ויש אפילו מכשפים רשמיים, למרות שהכישוף הוא מחוץ לחוק.
מתחשבים בצבים
הקנאות בה שומרים תושבי סיישל, המכונים בשפתם סיישלואה, על אוצרות הטבע שלהם, מעוררת הערצה. החוקים המקומיים אוסרים על בניית בית שגובהו יעלה על עץ הקוקוס שגדל בסמוך לו, יש הגבלה של מספר התיירים הנכנסים למדינה, הרשויות מכתיבות לבעלי המלונות איזו צמחיה ישתלו במתחמי המלון, והיא יכולה להיות רק כזו שגדלה באותו אי ומתאימה לתנאי הקרקע והאקלים במקום. הלינה בשטח אסורה, ובעלי חיים שהפכו לסמל, כמו הצבים הענקיים, ניצלו מהכחדה בזכות ארגוני איכות הסביבה.
אחד האיים היותר קסומים בסיישל הוא לה-דיג, האי השלישי בגודלו, השוכן כ-4 ק"מ מפראלין. אין בו תנועת מכוניות והתחבורה הציבורית מתנהלת בעגלות שוורים המחופות בענפי קוקוס. המקומיים נעים באופניים ובעיקר ברגל, ו-4 משאיות בלבד מורשות לנוע באי. רחובות האי רחבים ומוקפים בצמחיה טרופית, יש בו צימרים ובתי הארחה וחופי ים ציוריים. תושביו, כמו רוב תושבי סיישל, מתפרנסים מדגה, מתיירות ומחקלאות. באי נמצא מפעל, בו מפיקים בשיטות מסורתיות שמן מפרי הקוקוס, באמצעות אבני ריחיים. המקומיים מתגאים בעיקר בבית הקולוניאלי בו צולם הסרט "עמנואל" ומחשיבים אותו כאתר תיירות. בלה דיג אף נמצא אחד החופים היפים בעולם "סורס ד'ארג'נט". מי הטורקיז שלו שלווים ונעימים.
המטבח הקריאולי משלב מסורות קולינאריות של מהגרים ממקומות שונים בעולם - טכניקות בישול צרפתיות עם קארי, צ'ילי, חלב קוקוס, למון גראס, שום וג'ינג'ר, היוצרים מטבח מעניין, מפתיע וחושני. אוהבי הדגים ופירות הים יחגגו כאן. הם טריים, זמינים ומככבים בכל ארוחה, לצד אורז, והרבה. השוק הקטן שבעיר ויקטוריה מציע דוכני תבלינים, פירות טרופיים צבעוניים, פירות ים, דגים כמו טונה, רד סנאפר, סרדינים ואפילו כריש ענק הנפרס במקום לנתחים.
כאן גן עדן
ומעל כל אלה מרחפת תמימות מקסימה. תושבי סיישל נעימים וחייכניים, שלווה כובשת מרחפת באוויר ואתה מוצא עצמך מטייל ומחייך לעצמך כל העת, ואף נענה בחיוך מכל עבר. אין מנוס מליפול במהלך חופשה בסיישל לקלישאה השחוקה - אכן מדובר בגן עדן.
מתי להגיע? החל מחודש מרץ, עם תום המונסונים, תחדש חברת "מדרפט-ספיריט" את טיסותיה הישירות לסיישל. לדברי טלי יטיב, מנכ"לית החברה, רוחשים תושבי סיישל הנוצרים אהבה רבה לישראל ולעם היהודי, ומקבלים אותם בחום ובשמחה.
מה להביא? בגדים קצרים, בגד ים, קרם שיזוף עם מקדם הגנה גבוה, שנורקל וציוד צלילה.
מזג האוויר: הטמפרטורות בכל עונות השנה נעות בין 24 ל-30 מעלות צלזיוס, הלחות גבוהה. עונת המונסונים נמשכת מנובמבר עד מרץ.
כסף: המטבע הרשמי הוא רופי, אך יקבלו מכם בשמחה גם דולרים ויורו, ובשער חליפין נוח בהרבה מזה הרשמי.
ויזות: אין צורך בויזה על מנת לבקר בסיישל, אך יש להציג כרטיס טיסה חזרה ואישור על הזמנת מקום לינה.
ספורט ימי: שלל דגים ואלמוגים ממתינים למשנרקלים בשוניות המוגנות. דולפינים מצויים בשפע בין האיים.
שפות: השפות הרשמיות הן צרפתית, אנגלית וקריאולית. השילוט כולו באנגלית ולפיכך קל מאוד להתמצא.
מה עושים: הרבה בטן גב, טיולים קצרים בטבע, שייט בין האיים, צלילות, פינוקים. מי שמחפש שופינג וחיי לילה סוערים - סיישל איננה הכתובת עבורו.
מחירים: החל מ-1,350 יורו לאדם בחדר זוגי, כולל טיסה ישירה וחמישה לילות במלון ארבעה כוכבים, על בסיס לינה וארוחת בוקר.